טנטרה — חוויה של אחד המכילה שניים

טנטרה היא מדע על פיתוח המודעות, והיא מיועדת לכך. מדובר בפיתוח המודעות מאחר שאין דבר חשוב יותר מתהליך דינמי המצוי בשינוי מתמיד. מודעות אינה קבועה, אלא תהליך המשתנה באופן תמידי. הוא משנה כיוון ואינטנסיביות לפי הנתונים הפיזיים והאנרגיה של השואף להגיע למודעות, שעת היממה, הביוכימיה והפיזיולוגיה של הגוף בכל רגע נתון.

טנטרה היא מדע על תהליך זה — מיועדת לתרגולו ולהתעצמותו, על מנת לשמור על רצף המודעות גם במצבי תודעה השונים מהיום-יום. בתרגולים מתקדמים (ואך ורק מתקדמים) מדובר בשימוש באמצעים בעלי עוצמה כגון יחסי מין וחומרים משני תודעה.

טנטרה היא מדע על הטרנספורמציות הפנימיות של הגוף והתודעה האנושית. לכן אין טעם לשפוט טנטרה לפי הטקסים או הדברים החיצוניים והנלווים. התרגול נכון רק אם הוא מוביל לשינויים פנימיים. באופן דומה, ניתן ללטש בלי סוף את הסגנון ואת התנועות של אייקידו וטאי-צ'י-צ'ואן, לבצע במיומנות את כל סדרות התרגילים, אך תהיה זו ברכה לבטלה וריק מתוכן אם בפנים, בתוך הגוף והנפש, שום דבר לא משתנה בעקבות העבודה הפנימית המכוונת והמודעת.

טנטרה היא מדע על היכרות עם עצמך ועם היקום, באמצעות המיניות הקוסמית (השכונה בכל אדם מהיוולדו ועד מותו) — אנרגיית החיים המפעילה את הכל.

טנטרה היא מדע על האינטראקציה בין גבר ואישה. מדע על שילוב היסוד הגברי והיסוד הנשי בתוך האחד.

היבטים של טנטרה

טנטרה היא מדע על השילוב בתוך האחד של שני היבטי המודעות:

טנטרה היא מדע על המגע — מגע עם עצמנו ועם העולם שסביבנו. בתוך מגע זה אנו צריכים לצלול לעומק התחום הנחקר, אחרת המגע יהיה שטחי. לכן, לצורך לימוד עצמי ולימוד החיים, יש לצלול עמוקות אל תוך רגשותינו ולחוות אותם באופן מוחלט — להתעמק בזעם, בצחוק, בדמעות, בשמחה, בסקס, באלכוהול ובמוות.

הנקודה השנייה היא שיש לקבל באופן מוחלט את כל מה שפוגשים בדרך ההתעמקות בתופעות הנחקרות. יש לקבל את הכל באופן מלא ומוחלט, ללא דחייה או הכחשה. כך חווים את היסוד הגברי ואת היסוד הנשי. היסוד הגברי הוא התעמקות, התקדמות וחיפוש; ואילו הנשי — היכולת לקבל.

"כאשר משלבים את היסודות האלה, מתרחשת התמזגות הגבולות ומופיעה אפשרות לצמיחה ביכולת להיות מודע — הטרנספורמציה של האחד ושל האינטנסיביות במודעות שלו."

אם לא חווים את היסוד הראשון — לא תהיה תנועה, חיפוש ושאיפה קדימה. המודעות תהיה חד-גונית ומקובעת.

אם לא חווים את היסוד השני — הקבלה — תהיה תנועה, אך ללא צמיחה. צמיחה ושינוי מתרחשים תמיד כאשר סופגים את מה שמסייע להם. כך הפרח צומח כאשר הוא ניזון ממים מתוך הקרקע, והתינוק גדל כאשר הוא ניזון מחלב האם.

ומהי אהבה?

אהבה משלבת את שני התהליכים האלה. בחלק מהמסורות הרוחניות, מצב מיסטי זה מהווה את המטרה הסופית של התרגול, אך ספק אם זה נכון. כאשר מצב מסוים הופך ל"סופי", השינויים, הטרנספורמציה והתנועה נפסקים. הרעיון של אהבה נישא לעיתים קרובות לשווא, ובמקום מצב מסוים מגדירים אותו כפעולות מסוימות. אומרים אפילו "לעשות אהבה". נשאיר את ההגדרה הזו על אחריותם של מי שהגו אותה — כי בסופו של דבר, אנשים מכנים באותה מילה תופעות שונות לפי ההתפתחות השכלית, הנפשית, האנרגטית וכו'. ננסה לספק הגדרה מתאימה בהקשר הזה.

אהבה היא מצב מיוחד של הנפש, השכל והלב של האחד/ת — הכולל בתוכו אושר פנימי, טוּב ללא סיבה חיצונית, שמחה ועניין זהה כלפי כל הסובב; מצב המאפשר להתייחס לכל הדברים בעולם בהתלהבות אמיתית, ולחוות את היסוד הראשון של התעמקות באופן רך ועדין, עם התרגשות של חוקר ומבלי להרוס.

ובנוגע ליסוד השני — נוכל לומר שלקבל משהו ללא אהבה באופן טוטאלי פשוט אינו אפשרי; לא תהיה זו קבלה מוחלטת. אם לב החוקר אינו מלא באהבה, תהיה זו חוויה מותחמת בגבולות, והמודעות שלנו שוב תקפא במסגרת המגבלות.

"במסורת הטנטרה מתבטא יסוד זה במצב תודעתו של האחד/ת: הכל הוא אלוהים."

— אושר פנימי, טוּב, שמחה ועניין זהה כלפי כל הסובב.